ממדי ההרס והפגיעות הקשות בנפש ולמבנים שהסבו הטילים מאיראן ערערו לא רק את הביטחון בעורף, אלא גם כמה מההנחות המרכזיות שעליהן מבוסס התכנון האזרחי בישראל
מטחי הטילים ששוגרו ללא הבחנה על ערי ישראל מאיראן במהלך מבצע "עם כלביא" ביוני האחרון, והביאו למותם של 28 הרוגים, הותירו אתרי הרס שלמים ברמות שטרם הכרנו. ההנחה המסורתית שלפיה "העורף" הוא חזית שנייה אמנם נופצה כבר מזמן, ובכל זאת זו הייתה הפעם הראשונה שבה מדינת ישראל מתמודדת עם פוטנציאל פגיעה בהיקף רב כל-כך ועם מציאות ביטחונית שמשתנה בין לילה – כשכל הארץ חזית. כעת, כחלק מהפקת הלקחים בכל הנוגע למוגנות העורף, נדרשת חשיבה מעמיקה גם על הכלים התכנוניים שיאפשרו מענה מיגוני זמין, מדויק וישים במרחב הציבורי בכל יישוב ויישוב.
תכנון אינו רק עניין של תב"עות, צפיפות מגורים ואחוזי בנייה. בעידן שבו טילים מדויקים יכולים לנחות כמעט בכל נקודה גיאוגרפית בארץ, תכנון נכון וצופה פני עתיד הכרחי ליצירת קו ההגנה האזרחי הראשון, והאחריות לתפקודו מונחת לפתחן של הוועדות המקומיות והמרחביות, הרשויות המקומיות, מנהל התכנון ושל כלל משרדי הממשלה הרלוונטיים.
מיפוי סיכונים אזרחי כהכרח תכנוני
בהינתן שהחלוקה בין "קו עימות" ל"מרכז בטוח" הטשטשה, המענה הראשון שחובה לספק הוא מיפוי סיכונים תכנוני ברמה הארצית, כמדד המבוסס על שלושה פרמטרים עיקריים: אחוז המבנים שנבנו לפני שנת 1992, שבה הוחלה חובת הממ"ד בבניינים חדשים; צפיפות האוכלוסייה באזורים האורבניים; וזמינות מקלטים ציבוריים תקינים ביחס לגודל האוכלוסייה.
בדוח שנערך בכנסת עוד בשנת 2007 נמצא כי בשורה של ערים בישראל, בהן ערים גדולות כמו חיפה, ראשל"צ, בת-ים ועכו, למעלה מ־60% מהמקלטים הציבוריים אינם ראויים לשימוש. על אף שחלפו מאז כמעט שני עשורים – רובם טרם שופצו. מטחי הטילים הכבדים במערכה עם איראן רק חידדו את הפער העגום שקיים בשטח.
פרמטר נוסף שראוי לשקלול הוא היכולת להסב מבני ציבור קיימים למרחבים מוגנים זמניים בעתות חירום. החלטה נבונה של פיקוד העורף והמדינה להפנות אזרחים לתחנות רכבת, חניונים תת-קרקעיים, בתי ספר, בתי כנסת ומתנ"סים שבהם קיים מרחב תקני ומרווח, סיפקה מענה זמין ומיידי עבור עשרות אלפי אזרחים שאין ברשותם ממ"ד או מקלט פעיל. תכנון מראש של ייעוד חירום, התאמות נדרשות ויכולת הפעלה מהירה צריך להפוך לחלק בלתי נפרד ממפת הסיכון התכנונית.
כדי לגשר על הפערים הללו דרוש מערך נתונים לאומי בדמות גוף תכנוני משולב – בהובלת מטה התכנון, פיקוד העורף והמרכז לשלטון מקומי – אשר יכול בתוך חודשים ספורים לגבש מפת סיכון עדכנית. על בסיס מפת סיכון זו אפשר יהיה לחלק תקציבים, לדרג שכונות לפי דחיפות, לחלק תחומי אחריות וביצוע ולגזור יעדי פעולה ישימים.
מרחבים מוגנים ציבוריים: הכלים קיימים – צריך רק להשתמש בהם
המהלך הפרקטי השני שאותו אפשר ליישם במהירות במסגרת ההיערכות התכנונית למוגנות העורף בנוי ממספר צעדים:
הכרזה על מתחמים לשעת חירום – מבני ציבור, חניונים תת-קרקעיים וגני ילדים שניתן להסב למקלטים ציבוריים בהיתר מזורז, בכפוף לבחינה ואישור מפיקוד העורף.
קיצור הליכי שינוי ייעוד נקודתי, שיאפשר הכנסת מקלטים לתוך שכונות קיימות שהוגדרו פגיעות על-פי מיפוי הסיכונים, גם ללא שינוי תכנית מתאר כוללנית.
אישור לשימוש חורג זמני, שיאפשר להפעיל מרחבים מוגנים קיימים גם אם אינם נועדו לכך במקור.
כל אחד מהצעדים הללו מתאפשר לפי הדין הקיים בחוק התכנון והבנייה, בסעיפים ייעודיים למצב חירום ובהתאם להוראות פיקוד העורף. מה שחסר הוא לא סמכויות, אלא החלטות וכושר ביצוע מצד כלל הגורמים הרלוונטיים. בתוך כך, מוטב להשיק קול קורא ממשלתי לרשויות המקומיות, שירכז נתונים מוניציפליים ויספק תמרוץ כלכלי מיידי לרשויות שיפעלו להבטחת מענה מיגוני נגיש לתושבים.
לצד זאת, חשוב להכיר במציאות: תוכניות ארוכות טווח שנועדו לשפר את רמת המיגון – ובראשם תמ"א 38 ופינוי-בינוי – לא הצליחו לייצר מענה של ממש, ובמבחן התוצאה הן סבלו ממורכבויות משפטיות וכלכליות וכשל ביצועי בשטח. דווקא בשל כך, הפתרונות המהירים והייעודיים שפורטו לעיל נדרשים כיום יותר מתמיד, כחלק ממעטפת מיגון שתוכל לתת מענה שוויוני ונגיש בזמן אמת.
ברור לכולנו כי האיום הבא הוא לא שאלה של "אם", אלא של "מתי". האחריות שלנו כאנשי תכנון היא לא לרוץ קדימה עם מגדלים, שכונות ומיזמים, מבלי לעגן את רמת הביטחון הבסיסית של הדיירים ולוודא כי בתחומי אחריותנו ניתן לסגור פערים ופרצות במענים הקיימים. כמו כל משבר, גם "עם כלביא" הציף נקודות לשיפור ולייעול במערכות התכנון, שיודעות לעבוד לפי סדרי עדיפויות ולהגיב למציאות משתנה. האתגר שלפתחנו הוא להביא את המוגנות האזרחית לקדמת שולחן התכנון באופן שיבטיח שגם במצבי קיצון, כלל תושבי ישראל יקבלו מענה זמין ומציל חיים.
אלון יוניאן הוא יו"ר הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה 'זמורה', לשעבר מנכ"ל החברה הכלכלית 'יהודה' לקריית ארבע, הר חברון, אפרת וגוש עציון